למה אני ממשיך להגיע לכיכר? ראש מועצת אפרת מסביר

עודד רביבי

מתוך הרצון להאמין ביכולת שלנו, אזרחי ישראל כולם, אני מדבר ומקשיב גם למי שאיני מסכים איתם: עודד רביבי ממשיך לתמוך בשיח פתוח ופורה

המשורר הצרפתי שארל פייר בודלר כתב: “במה שהפה מתרגל לומר, הלב מתרגל להאמין”. לכן, מתוך הרצון להאמין ביכולת שלנו, אזרחי ישראל כולם, אני מדבר ומקשיב גם למי שאיני מסכים איתם. אני מקיים קשר קבוע עם השכנים הפלסטינים שלי, השתתפתי בעצרת רבין על אף הקריאות בגנותי, הבאתי לשיח פתוח עם הקהילה הגאה כשעל ראשי כיפה סרוגה. אני מבקש לדבר ולהקשיב כדי שלעולם לא אחדל להאמין שאנחנו עם אחד, מדינה אחת עם אותם הרצונות לשלום, לפרנסה טובה ועם שאיפות אין קץ.

TVעודד רביבי לצד לוסי אהריש במשדר דמוקרט

עודד רביבי לצד לוסי אהריש במשדר דמוקרטTV

לפני יומיים נעניתי לבקשה של העיתונאית לוסי האריש להצטרף לשידור המיוחד מההפגנה נגד הכוונה לספח חלקים מיהודה ושומרון. הפנייה של לוסי ריגשה אותי. הרי מה לאדם “מתנחל” מגוש עציון חובש כיפה לראשו עם עיתונאית ממוצא ערבי ומי שמזדהה עם השמאל.

התרגשתי בגלל הדבר שמחבר ביננו והוא היכולת לשוחח, להתווכח, לא להסכים, אבל לשבת זה לצד זו באותו אולפן ואפילו להמשיך להתווכח אחרי שכבו המצלמות. כל עוד אנחנו משוחחים ומתווכחים הרי שנוכל לחיות כאן יחד.

אנדרטת רבין כיכר רבין

ממשיך להגיע לכיכר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לא רחוק מהאולפן מוצבת האנדרטה לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל. רבין נרצח כשאדם מרושע החליט שהוא קץ בוויכוח. משם הדרך לאסון לאומי היתה קצרה. עם ישראל, שבמשך אלפי שנים התגאה ביכולת להתפלפל בגמרא ובדברי תורה, נתקל במי שבחר לאחוז באקדח ולא במילים.

בעצרת רבין בה לקחתי חלק אמרתי: “אני מאמין בישראל של שלום, של שיח מכבד, ולא של שיח חרשים. אני מאמין באידאולוגיה אחראית. אני מאמין שלא צריך להגיד יום יבוא, אלא ממש כמו בשיר שזמזם יצחק רבין, אנחנו צריכים להביא את היום, ולהתחיל כבר הערב. אם נצליח בכך, השלום בא יבוא אם נעשה שלום בתוכנו, גם מי שאינם רוצים בטובתנו יבינו שאנחנו כוח אחד, עם אחד”. נכון להוסיף שאנחנו מדינה אחת עם מגוון אוכלוסיות שלכולן יש מקום וכולן חשובות וכולן קולם צריך להשמיע.

העיתונאי תומאס פרידמן הוא מהאנשים שבתפיסת עולם ישנם שני סוגי אנשים, אלה המתחבאים מאחורי חומות וגדרות זאת כדי לא לאתגר את תפיסות עולמם ויש מי שיוצאים מהן כדי להכיר את השונה. במהלך מערכת הבחירות האחרונה בארה”ב, נפגשנו לשיחה אשר במהלכה פרידמן הרים ידיים לשמים ואמר בהפתעה מוחלטת: “אני לא מאמין”. כשביקשתי להבין מה הפתיע אותו כל כך הבנתי מתוך דבריו שאני לא בדיוק הטיפוס שעונה על החלוקה שעשה. אמנם אני בא מההתיישבות בגוש עציון, אולם סביב אפרת אין גדרות. אומנם אני “מתנחל”, אבל כזה שראשי הכפרים הפלסטינים מסביבו אתו בקשר יום יומי שעוסק בחיי היום יום, מים, חשמל סביבה כבישים ועוד. אני משתייך לזרם הדתי לאומי ומקפיד ומעודד הקשה גם לזרמים חילוניים ובכלל זה עם הלהט”ב.

זה הזמן לעבור מדיבורים יפים למעשים יפים צילום יוסי זמיר פלאש 90

“זה הזמן לעבור מדיבורים יפים למעשים יפים” (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

באחת מעצרות הבחירות שלה אמרה הילארי קלינטון: “זה הזמן לעבור מדיבורים יפים למעשים יפים, מסיסמאות מרשימות לפתרונות מרשימים”. מי שקורא לשלום ושיח עם השכנים, ראוי שידע לקרוא לשלום גם עם אלה שחיים לצידו, מי שקורא לוויתורים ראוי שיידע לעשות וויתורים מצידו. לא לשלום ולא לוויתורים נגיע ללא שיח, בלי שנשב ביחד ונתווכח קודם שעות וימים ואולי אפילו שבועות. בפעמיים שהייתי בכיכר ספגתי קריאות בוז. קיוותי לספוג וויכוחים ושאלות קשות, לשם כך באתי.

אני רוצה להתווכח עם אלה שלא חושבים כמוני, להשמיע את דעתי ולשמוע את דעתם. אני מאמין שהקב”ה ברא לנו פה אחד כדי לדבר ושתי אוזניים כדי שנוכל עוד הרבה יותר להקשיב. אני מבקש להתווכח ולדבר ולשוחח כי אלה חס וחלילה ייעלמו או יאלמו הרי שהדרך לסוף קצרה, “מה שהלב מתרגל לומר, הלב מתרגל להאמין”.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *