נתניהו שכח את החיים עצמם

שלמה איזקסון

השבועות האחרונים מלמדים על הניתוק ששורר בין ראש הממשלה ורבים מהפוליטיקאים מהציבור ומ”החיים עצמם” של רוב אזרחי המדינה. עם הזמן, תחושות הניכור והריחוק רק הולכות ומתעצמות. לאחר שבנימין נתניהו ביקש החזר מס רטרואקטיבי בסך מאות אלפי שקלים, היה זה תורו של השר צחי הנגבי להצהיר כי “השטויות האלה שלאנשים אין מה לאכול זה חרטא” ושל שר הבריאות יולי אדלשטיין, שערך מסיבה בביתו בהשתתפות עשרות אורחים, ערב כניסת המגבלות החדשות לתוקפן.

צילום: יח”צ

נראה כי המושג דוגמא אישית נעלם כלא היה בקרב רבים מנבחרי הציבור שעסוקים גם בשיא משבר הקורונה בתככים ומאבקים פוליטיים, בעוד שיעור המובטלים עומד על מעל ל-20% וצפוי לעלות בשבועות הקרובים והתחלואה שוברת שיאים. גם מושג הבושה כבר לא קיים בקרב חלק מחברי הכנסת, שעסוקים בקידום חוקים שנועדו לפגוע ולהלך אימים על הרשות השופטת ואחרים אשר עוסקים בחנופה אין סופית לראש הממשלה.

לפני כחמש שנים, בפברואר 2015, אמר נתניהו בתגובה לדו”ח מבקר המדינה שפורסם ועסק בעליית מחירי הדירות בארץ: “מדברים על יוקר המחייה אך אני לא שוכח גם את עניין החיים עצמם” וציין כי האתגר הגדול ביותר בפניו עומדים אזרחי ישראל הוא האיום הביטחוני הנשקף מאיראן. ראש הממשלה שכח כבר אז שהחיים עצמם מורכבים, לצד הצרכים הביטחוניים, גם ובעיקר מבריאותם, פרנסתם, רווחתם, כבודם ואיכות חייהם של אזרחי ישראל.

החיים עצמם אינם כוללים רק איומים ביטחוניים (אמיתיים ודחופים) ובוודאי שלא הליכים משפטיים כנגד פוליטיקאים בכירים. את האדם הממוצע מעסיק הצורך לשמור על מקום עבודתו, להתפרנס בכבוד ולאפשר חיים טובים לילדיו, הרבה יותר מאשר יוזמת הסיפוח ההזויה מבית מדרשם של נתניהו והליכוד. את הרופאים הכורעים תחת עומס החולים ומבצעים תורנויות של 26 שעות ברציפות (גם בעת שגרה) מטריד מצבם של מטופליהם, הצורך באמצעי טיפול ומיגון והרצון לאזן בין עבודתם הקשה לבין משפחתם, ולא ניסיונות להחליש את בית המשפט העליון.

“אזרחי ישראל זקוקים יותר מתמיד לראש ממשלה במשרה מלאה שיהיה עסוק בייצוב המשק” (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

אזרחי ישראל זקוקים יותר מתמיד לראש ממשלה במשרה מלאה שיהיה עסוק בייצוב המשק, בצמצום העוני, בהפחתת תחלואת הקורונה תוך גיבוש וביצוע של תוכניות ארוכות טווח לניהול שגרה בצל הנגיף, ולא כזה שעסוק בהישרדות פוליטית ומשפטית. ראש ממשלה קשוב ולא כזה שרק מצפה שיקשיבו וייענו לגחמותיו.

שלטון ארוך שנים של אותה המפלגה ובאופן מובהק יותר תחת אותו מנהיג גורם פעמים רבות להיבריס, התמכרות לשררה וכבוד, חוסר בעבודת צוות ותחושה מצד ראש הממשלה כי “המדינה זה אני”, מה שמוביל לבסוף לחילופי שלטון. כך קרה למפא”י והמערך כאשר לאחר 29 שנות שלטון רצופות הפסידו את השלטון למנחם בגין ולליכוד ב-1977 וכך ראוי שיקרה לאחר 14 שנות שלטון (רובן ברציפות) של נתניהו. חשוב לזכור כי במהלך כ-33 מתוך 43 השנים שחלפו מאז המהפך נשלטה ישראל על ידי ממשלות ליכוד. לכן האחריות העיקרית למצבן של מערכת הבריאות הרעבה לתקנים, של מערכת החינוך הסובלת מכשלים והישגים נמוכים וכן מצבה של מערכת הרווחה, היא בעיקרה של מפלגת השלטון וביתר שאת של נתניהו עצמו.

הניהול הכושל של משבר הקורונה יחד עם הניתוק, חוסר השקיפות וחוסר ההיגיון בהם מנווטת המדינה הם במידה רבה מלחמת יום הכיפורים או חורף 73 של המערכות האזרחיות בישראל. המצב בו תחלואת הקורונה והאבטלה מזנקות גם יחד, לאחר סגר ממושך, הסרה חפוזה של כל המגבלות וכעת החזרת חלקן, הוא תעודת עניות לניהול הכושל וסדר העדיפויות הלקוי של נתניהו והליכוד.

“העובדים הסוציאלים, הקשישים והנכים לא עמדו לנגד עיניו כמו ראשי המועצות, עסקני ופעילי מפלגתו” (צילום: יונתן זינגל, פלאש 90)

במהלך שנות שלטונו, לא טרח נתניהו להגדיל באופן משמעותי את מספר תקני הרופאים ועובדי הסיעוד, את מספר מחלקות ומיטות האשפוז בבתי החולים בעוד אוכלוסיית ישראל גדלה וכך גם צרכיה הרפואיים. מערכות הבריאות, החינוך והרווחה הוזנחו על ידו, כאשר בראש מעייניו הציב לצד האיומים הביטחוניים את הישרדותו הפוליטית תוך דאגה בעיקר לבייס הפוליטי שלו וכניעה לקבוצות לחץ בעלות השפעה פוליטית. הרופאים והאחיות, העובדים הסוציאליים, הקשישים והנכים לא עמדו לנגד עיניו כמו ראשי המועצות, עסקני ופעילי מפלגתו. כעת, כולנו קוצרים את פירותיו של הניתוק וסדר העדיפויות הלקוי מצד נתניהו ועושי דברו.

ברמה המשפטית ראש הממשלה הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת וזכאי למשפט הוגן אך ברמה המוסרית והפוליטית ישראל זקוקה לראש ממשלה חדש, עם מדיניות שונה וסגנון ניהול אחר. דרושה מנהיגות קשובה וצנועה יותר שמהווה דוגמא אישית ופועלת למען אחדות העם ולא שיסוי מגזר אחד באחר. מנהיגות שיודעת להכיל, לחזק ולהבין את צרכי האזרחים וכלל השבטים בחברה הישראלית. אינני מציע מועמד מסוים או דמות כריזמטית כזו או אחרת אך אין ספק שראש הממשלה הנוכחי, אשר כיהן בתפקיד במהלך 14 שנים לסירוגין, החל משנת 1996, חייב לפנות את מקומו.