הרוב קובע? רועי פלג: “נתניהו עלה לשלטון לא בגלל הכרעת הרוב, אלא בגלל אדם שהפר הבטחת בחירות”

בדבר אחד הסכימו רועי פלג, אחד ממובילי מחאת הדגלים השחורים ואיציק אלרוב, יועץ תקשורת ויוזם מחאת הקוטג’ של 2011 “יש פה שלטון שהתנתק ומדיניות של שלטון שעסוקה בדבר אחר – האם נתניהו יצליח להימלט ממשפט כן או לא. הקורונה לא מעניינת אותו”, אבל לגבי הפתרון לא הצליחו השניים להסכים. “המדינה לא צריכה בחירות” אמר אלרוב, אבל אם כך הדבר, מהי בכלל המטרה של המחאה ולאן היא הולכת? אלרוב נשמע פסימי, “נתניהו נמצא עשר צעדים קדימה וכל הקלפים בידיים שלו” הוא אומר לטל שניידר ואור-לי ברלב. כאשר שואלת אותו ברלב האם הפתרון הוא נבצרות והפעלת לחץ על חברי הכנסת במקום רה”מ עצמו, עונה לה כי “המצב כרגע, הוא שנתניהו זה שגורר וכולם נגררים אחריו”.

“בתור מי שישן ברחוב בבלפור, לציבור יש כוח ועוצמה ונוכחות ואי אפשר להתעלם מהאלפים שיצאו לרחובות” אומר פלג, שמנסה להאיר את זרקור המחאה כלפי רה”מ. “אין לו לגיטימציה ברמה הערכית להמשיך בתפקידו” הוא אומר. אבל אלרוב מאמין שהשיח הזה מנוצל לרעה על ידי האנשים בשלטון “יש למעלה ממיליון מפוטרים וכל אדם במדינת ישראל צריך לראות את עצמו חלק מהמאבק” הוא אומר.

“במשך עשר שנים סלחו לנתניהו על הסיגרים, על החמגשיות, על המנקות על כל מה שהוא עשה. למה? כי כשאנשים פתחו את המקרר היה להם אוכל בבית”. אלרוב מאמין שלציבור יש מומנטום והמפגינים צריכים לפעול בחוכמה ולא לריב עם המשטרה והשרים. “מנסים לעשות למאבק הזה דה לגיטימציה. יושבים אנשים בבית וכשהם רואים את המכת”זית פוגעת באדם, הם שואלים את עצמם ‘האם אני עם הילדים שלי, חווה את הכאב הכלכלי הזה, האם אני יכול לקחת אותם ולבוא ביחד איתם לבלפור להפגין? ברגע שהם רואים אלימות לא משנה מאיזה צד הם מדירים את רגליהם, אז צריך לעשות ויתורים. לא כי נכנעים למשטרה ולשר אוחנה אלא כי זה הדבר הנכון לעשות כדי שהדבר הזה יגדל”.