אביאל אריה ליבמן
בשעה טובה, כולנו קיבלנו אישור לחזור לטייל בטבע. לצערנו הרב, זה לווה בלכלוך במקומות רבים ומשם, הדרך לגזענות הייתה קצרה. טור דעה כאוב
זבל זרוק בנהר הירדן (צילום שרה קלט, פלאש 90)
הקורונה הושיבה את כולנו ימים ארוכים בבית. קשה לשכוח את הקוצים בישבן שרק ישב וחיכה לו לצאת ולצאת, רק לצאת. זה לא באמת היה משנה לאן. והנה זה קרה, משרד הבריאות כרך לנו סביב הצוואר רצועה ושחרר אותנו לטיול.
עם ישראל זרם בהמוניו לטבע. הנחלים התמלאו בבני אנוש והמעיינות, בחד פעמי. ובעזרת השפעה אדירה של הרשתות החברתיות, ממש כמו וירוס זה התפשט, והוציא צעירים, מבוגרים ומשפחות רבות לטייל. אני רק מדמיין את בעלי החיים שאולי כבר הספיקו לשכוח אותנו שואלים את עצמם מי אלו ההולכים על שתיים?!
גם אני יצאתי עם חבריי מהר מהר, כשרק התאפשר, חזרה לטייל. יצאנו לשביל רמות מנשה, שקיבל אותנו בזרועות עשבים וצמחים פראיים, שהספיקו לגדול סביב השבילים ולכסות את כל סימני הדרך. היה זה אושר עילאי. ממש כמו אסיר שיצא לחופשי.
זבל בטבע בהר הכרמל (צילום: סופי גורדון, פלאש 90)
כשחזרתי הביתה, פתחתי את הפייסבוק במטרה להעלות תיעוד בדמות תמונות של המסלול בו טיילנו לאחת מקבוצות המטיילים הגדולות. מולי עומד לו פוסט עם הרבה אינטראקציה, היו שם לזיכרוני הדל קרוב ל-5,000 תגובות. זה היה פוסט עם תמונה של מעיין באזור ירושלים, שהיה מלא בזבל ללא אלוהים. נכתבו שם תגובות שכל כך קשה לי לשכוח אותן. “שיחזרו לאפריקה החיות פרא האלו”, “הלוואי ויחנקו מגז רעיל, ממי הנרגילה שלהם”, “ברוכים הבאים להופעה של עומר אדם”, “אסור לשתף פה פינות חמד שהם לא יגיעו לשם” ועוד רבים ולא נעימים.
גזענות מפורשת, בוטה, דוחה ואלימה. כמובן שהיו שם גם תגובות עם הבעת כאב וגם כאלו עם רצון ליוזמות חברתית למודעות בנושא. זה הביא אותי למרוץ מפוסט, לפוסט, לקבוצה. פשוט כמו מגפה. כל פוסט נראה לי די דומה, מלא בנאצות נגד מזרחים, נגד ערבים, נגד חרדים, יו ניים איט. עשרות כאלו ורק בכמה דקות של דפדוף.
הגזענות מיהרה להרים ראש (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
מעולם לא ראיתי את הטבע מלא בכל כך הרבה אנשים, אך עם זאת מעולם לא חוויתי כל כך הרבה זבל בטבע. ואולי יותר מזה אני לא חושב שבגילי הצעיר, בדור כזה “נאור”, נחשפתי ברגע לאינספור אמרות גזעניות. הרי זה ברור, ובטח אפילו מדעי וידוע לכל שיש קשר ישיר בין מזרחי לחד פעמי, ובין ערבי להשלכת זבל בטבע הארצישראלי. כמו שציינה לה אחת הטוקבקיסטיות בעוד פוסט מלא בנאצות.
כואב, על הטבע המטונף, על המערכת האקולוגית שאנו פוגעים בה יום יום, אבל יותר מזה על הגזענות שכנראה מסתתרת לה מעבר לפינה ומחכה להזדמנות הבאה. ואולי כשם שזו הגזענות קופצת לה בראש ומנצלת את כוח ההשפעה ברשתות החברתיות, ננצל כולנו את ההשפעה לטובת אהבה. כזו שמחברת בין אדם לאדם ויחד גם לטבע.
