האמריקאים העדיפו נשיא ממלכתי

שלמה איזקסון

מדוע טראמפ הפסיד בבחירות? במה ביידן שונה מאובמה? והאם הנשיא הנבחר הוא ידיד אמת של ישראל? קראו את הניתוח של שלמה איזקסון

השינוי הצפוי בבית הלבן בעקבות בחירתו של ג’ו ביידן לנשיא ארצות הברית יהיה משמעותי. הנשיא הבא הוא כמעט ההיפך המוחלט מדונלד טראמפ. ביידן הוא אחד הפוליטיקאים הוותיקים באמריקה ובמפלגה הדמוקרטית, כיהן כסנאטור במשך 36 שנים, היה סגן הנשיא והינו פוליטיקאי ממלכתי, אנושי ובניגוד למצופה, לא כריזמטי.

באופיו, ביידן הוא מנהיג מאחד, שקול, מכובד ומרובע מעט, כזה שלרוב מנסה לכוון בדבריו למיינסטרים האמריקאי ולא מפרסם ציוצים קיצוניים בטוויטר או יוצר פרובוקציות. דווקא ביידן, בן ה-78, יליד פנסילבניה המתגורר מאז ילדותו במדינת דלוואר, הוא שנבחר להחליף את הצבעוני ביותר והקולני שבנשיאי ארצות הברית.

הקרב היה צמוד והנשיא טראמפ, שעורר כעס ומחלוקת בקרב רבים מהאמריקאים, עדיין אהוד על כ-70 מיליון מאזרחי מדינתו אשר הצביעו לו. הוא הפסיד לא בשל מדיניותו הכלכלית או מדיניות החוץ שהנהיג, אלא בראש ובראשונה בשל דיבורו המשתלח, סגנונו המפלג והמשסה, בשל היותו פוליטיקאי שנוי במחלוקת ומאוד לא נשיאותי. נראה כי לא היה זה ניצחון של המפלגה הדמוקרטית או הפסד של מתחריהם הרפובליקנים, אלא בעיקר בחירה בסגנון מנהיגות אחר, ממלכתי, לא מתלהם, יש שיאמרו שפוי יותר.

ביידן אומנם כיהן כסגנו של הנשיא אובמה, אך הוא שונה מאוד בסגנונו ובמידה מסוימת גם בעמדותיו משותפו הפוליטי. אובמה שייך לאגף השמאלי יותר של המפלגה הדמוקרטית, בעוד ביידן הוא מוותיקי המפלגה וניתן לייחס לו עמדות יותר ממסדיות וממורכזות בתחום המדיני והחברתי, ובעיקר אופן התנהלות יותר רגוע ושמרני. ביידן נראה כמי שבא לייצב את ארצות הברית, לשקם את האמון בממשל ובמערכת, לטפל במשבר הקורונה ולאחד את הציבור בעת הקשה הזו, יותר מאשר לערוך מהפכות בתחום המדיני והכלכלי.

ניתן לשער כי ממשלו של ביידן, ידיד ותיק של ישראל, ינהג באופן שונה מטראמפ במזרח התיכון, אך גם באופן שקול וזהיר יותר מאשר אובמה. עוד כסנאטור צעיר, ביידן ביקר בישראל ופגש את גולדה מאיר, היה מתומכי ישראל הבולטים בסנאט ובהמשך, גם כשכיהן כסגנו של אובמה, ניסה למתן ולרכך את המדיניות ואת הטון הנוקשה שהגיע לעתים מהבית הלבן. חשוב לזכור גם כי הממשל החדש לא צפוי להתמקד בזמן הקרוב בישראל ובפלסטינים, אלא בראש ובראשונה בטיפול במשבר הקורונה, ייצוב הכלכלה וביחסים המתוחים עם סין ורוסיה.

בשונה מהנשיא טראמפ, ממשלו של ביידן צפוי להחזיר לשולחן את עקרון הבסיס של שתי מדינות לשני עמים ויקדם משא ומתן בין ישראל והפלסטינים, תוך הקפדה על ביטחונה של ישראל ושמירה על התנהלות וטון ידידותיים. ניתן לשער כי ביידן יימנע מללחוץ על ישראל לבצע ויתורים דרמטיים וימשיך לפעול לקידום הסכמים מדיניים ונורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות נוספות כמו סעודיה ועומאן. במקביל, סביר להניח כי ביידן ידרוש מממשלת ישראל לרסן את הבנייה בהתנחלויות ובמיוחד באזורים רגישים ומחוץ לגושי ההתיישבות העיקריים. בכך, ייתכן כי יחסו לישראל יהיה דומה יותר לשל הנשיא ביל קלינטון, מאשר לאובמה, אך הדבר תלוי גם בהתנהלותם של מקבלי ההחלטות בירושלים.

אם יחזור נתניהו לנאום בר אילן, בו הכריז על נכונותו להקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצד ישראל, תוך עמידה על סידורי הביטחון הנדרשים ולא יקדם תוכניות בנייה מאסיביות בהתנחלויות, סביר להניח שימצא אוזן קשבת אצל ביידן, שיסייע לו בהמשך קידום היחסים עם מדינות ערב. לעומת זאת, אם יבחר ראש הממשלה להעלות שוב את רעיון סיפוחם של חלקים מהגדה ויקדם בנייה נרחבת בהתנחלויות, ביידן צפוי לנקוט בגישה קשוחה יותר מול ממשלת ישראל, אך יימנע מפגיעה ביתרונה האסטרטגי במזרח התיכון.

זכייתו של הנשיא ביידן היא הזדמנות עבור ישראל לחדש את הידידות עם האגף המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, לצד היחסים הקרובים עם רבים מחבריה במפלגה הרפובליקנית. הניצחון של ביידן, הממלכתי והמאופק, מזכיר לנו בישראל את החשיבות הרבה של מנהיגות מאחדת ואחראית שנמנעת משיסוי מגזרים וחלקים בעם זה בזה. גם ישראל זקוקה למנהיגות אחראית ומאחדת, עם ממשלה שתנווט את דרכה בזהירות ותסייע לה בהתמודדות עם משבר הקורונה ואתגרים נוספים. היו בימין ובשמאל הישראלי במהלך השנים גם מנהיגים שהציבו את הממלכתיות והאחריות לגורל אזרחי ישראל לפני הכל. ראוי שגם היום ישמיעו פוליטיקאים בליכוד ובמפלגות המרכז קול ממלכתי ומאחד ויכינו את עצמם כאלטרנטיבה שלטונית עתידית, ישרה, מאחדת ורצינית לראש הממשלה הנוכחי.